בהובלתן של יועצות השכבה ללי קושניר ורחלי לביא והרכזות יפעת וינגרטן ורונית חזן, עברו תלמידי יב' בתיכון הראל סדנה בת יומיים לקראת שירותם הצבאי המתקרב שכללה מגוון פעילויות והרצאות. יחד עם צוות המחנכים והצוות המקצועי של השכבה, נערכו דיונים בקבוצות קטנות על קשיים וחששות, על דילמות מוסריות וערכיות במהלך השירות ועל דרכי התמודדות שונות.
התלמידים שמעו את אור-לי להט (סא"ל, טייס במילואים) בשתי הרצאות מרתקות. האחת על המעבר מהאזרחות לצבא והבנת 'ההגיון שמאחורי השגעון' שבצבא. אמנם היה לא קל לתלמידים לשמוע מה מחכה להם עם הגיוס, אך לדברי להט הידיעה מרגיעה ומאפשרת יכולת טובה יותר לעמוד בשינוי של יצירת חייל מתוך האזרח.
"ההרצאה של אור-לי היתה חשובה." משתפת רני קאופמן. "המסר היה שאם אנחנו רוצים להגיע לאנשהו אנחנו צריכים לקחת אחריות לא רק בצבא אלא בחיים בכלל." תומר זיזו ורחל אילוז ראו חשיבות בהגברת המוכנות: "אחרי ההרצאה הבנו שיש דברים שנראים טוב בסרטוני שיווק של צה"ל אבל לא הכל ורוד. אנחנו לא יודעים באמת לקראת מה אנחנו הולכים וכדאי להיות מודעים למה שצפוי כדי לקבל פרופורציות."
את ההמשך המרגיע יותר שמעו התלמידים למחרת, בהרצאה נוספת שבה נתן להט כלים להתגבר על הקשיים הצפויים, ביניהם התמיכה של המפקדים, החברים ובעיקר העוצמה הפנימית ככוח שמאפשר להסתכל על הקושי כאתגר.
בהרצאה מרתקת נוספת שלא השאירה אף עין יבשה, סיפר אליסף פרץ בפתיחות נוגעת ללב על מסלול חייו כאח שכול שלמרות האסונות הכבדים שפקדו אותו בחר שוב ושוב בחיים. אחיו סגן אוריאל פרץ ז"ל, מ"מ בגדוד 51 בחטיבת גולני, נהרג ב-1998 באזור לבנון בן 22 ואחיו רס"ן אלירז פרץ ז"ל, סמג"ד גדוד 12 בחטיבת גולני, נהרג ב-2010 ברצועת עזה בן 32. "לפני 20 שנה התהפכו חיי" הוא סיפר לתלמידים המרותקים. "אוריאל נהרג כשהייתי רק בן 12 ומאותו יום התחילו חיים אחרים, שבהם כשאני מסתכל בעיניים של אמא ואבא אני תמיד רואה עצב. לקראת התיכון הגעתי לתחתית, לא נגשתי לבגרויות, עד שיום אחד קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי שאני מפסיק להיות מסכן. חזרתי ללימודים, סיימתי בגרות מלאה והחלטתי ללכת למכינה קדם צבאית כדי להבין למה אני עושה את הצבא וכך להתמודד עם הקשיים טוב יותר. הבנתי שיש רגעים שאף אחד לא עושה לנו הנחות. מה שנעשה עכשיו- זה מה שיקבע את העתיד שלנו. התגייסתי לסיירת גולני, אחי אלירז היה קצין המבצעים של החטיבה ושירתנו יחד ב'עופרת יצוקה'. כשגם אלירז נהרג הרגשתי שאני בן אדם שאין לו תקווה."
אליסף העביר מסר חזק לתלמידים שנותרו המומים מיכולתו להתגבר על הכאב והסבל שעבר פעם אחר פעם: "אני רוצה להאמין שיש סיבה לחיים. בסופו של דבר אני לא נותן לחיים להוביל אותי אלא בוחר איזה סיפור לספר". והמסר לתלמידים שעומדים לפני גיוס? "תהיו פריירים. תהיו זה שמתנדב ראשון, זה שאומר 'אני' הוא זה שילכו אחריו. המשימה של הדור שלנו היא להפוך את המדינה למקום טוב יותר, כשכל אחד מכם הוא מצפן שמכוון לנקודה גדולה יותר מעצמו."
האופטימיות של אליסף לא השאירה את התלמידים אדישים. "הרצאתו היתה מרגשת. הוא חזר על זה שהוא לא מסכן וזה גרם לי לחשוב שאנחנו כל הזמן מתעסקים בשטויות לעומת מה שהוא עבר, ועדיין הוא בוחר בחיים ועושה הכל הכי טוב שהוא יכול." שיתפה רוני בן אבי. "יש הרבה דרכים להתמודד עם מוות ועם שכול ומדהים בעיני שאליסף בחר לחיות פעם אחר פעם. לא כל אחד בוחר ככה." מוסיפה רני קאופמן.
"התרגשתי מאד." אומרת לינוי אברהם. "הוא החדיר בי יותר אופטימיות, הוא מאושר למרות מה שהוא עבר. זה נתן לי יותר מוטיבציה ורצון להאמין בעצמי. בבוקר בקבוצה דיברנו על חששות ופחדים, אחר כך אור-לי קצת הלחיץ כשהוא תאר מה מחכה לנו, אבל אחרי ששמעתי את אליסף הבנתי שעדיין צריך לשרת ולעשות הכי טוב שאפשר בצבא למרות הכל."
"התמונה של משפחת פרץ עם הילדים והנכדים שאליסף הראה בסוף ההרצאה היא הנצחון של החיים על המוות. הרגשתי את הנצחון שלו" חושף נועם פדה את התרגשותו. "כל מה שעובר עלינו הוא מזערי, והדברים שלו נותנים לי כוח להמשיך ולדחוף את עצמי קדימה." וירדן לב שן סיכמה:
"אי אפשר להפיל הכל על הגורל. זו הבחירה שלנו איך לקום בבוקר ולאילו מטרות להגיע."
לחילוץ עצמות והכנה יותר ממשית לקראת הגיוס, נערכה פעילות מאתגרת שהועברה על ידי נציגים של תנועת 'אחריי' – שי גולדנברג, צור בקלש, שיר חסון ועינת נוימן שגם מדריכה את קבוצת 'אחריי' במבשרת ציון. "השנה התחלנו שיתוף פעולה עם יועד שילה, מנהל מחלקת הנוער במועצה, לקידום בני נוער לשירות משמעותי בצה"ל." מספר שי, "הפעילות היא אמנם ברובה פיזית אבל המטרה היא לפתח דרך הספורט ערכים של מעורבות בקהילה, עבודה בצוות ופיתוח מנהיגות. אחד המסרים שהעברנו היום הוא שחשוב שהם יאמינו בעצמם, יקחו את עצמם לקצה וידעו לעמוד במשימות ובמטרות שהם מציבים."
"אחרי הפעילות הזו הבנו שיש לנו הרבה מה לשפר בתחום הפיזי." אומרת רוני בן אבי."זה נתן לנו מוטיבציה להגיע יותר מוכנים לצבא גם פיזית וגם מנטלית". אור אביטן אהבה את האוירה הצבאית: "זו היתה הדמייה של הצבא, המדריכה הכניסה אותנו ל'רבאק', סחבנו אלונקות, הבנו מה החשיבות של עבודת צוות וכמה אנחנו מצליחות הרבה יותר ביחד מאשר לחוד."
לקראת סוף היום צפו התלמידים בפרק מהסדרה "יחידה מעורבת" שעוקבת אחרי מסלול ההכשרה של לוחמים ולוחמות בגדוד אריות הירדן, ולאחריו שמעו את רס"ן אור בן יהודה, בוגרת התיכון, לוחמת קרקל והיום רמ"ד גיבושים, על המסלול שעברה בצה"ל. "הסיפור של אור מעורר השראה." אומרת רוני. "היא אפילו לא סיפרה על הצל"ש שהיא קיבלה (בשנת 2015) על אירוע סיכול חדירת עשרות מחבלים מגבול מצרים לשטח ישראל (בשנת 2014) והתיחסה לכך רק אחרי שתלמידים שאלו אותה. זה יפה שלמרות ההישגים שלה היא לא הפכה את עצמה לעניין המרכזי, אלא הזכירה לנו שהיא כמונו וגרמה לנו להאמין שגם אנחנו יכולות להיות כמוה."
"ההרצאה של אור היתה מרתקת, היה מעניין לשמוע על הדברים ממקור ראשון." מוסיפה רני. "חשוב להוכיח שאנחנו יכולות לעשות את זה כמו כולם, אולי אפילו יותר טוב." גם מעיין מזרחי יצאה נפעמת אחרי ששמעה את דבריה ואמרה: "אור מדהימה. היה מרגש בעיקר כי היא בוגרת שלנו וזו גאווה שהיא חלק מאיתנו ומהיישוב."
לסיכום היום הראשון שיתף אחד המנחים, לוחם גולני ובוגר התיכון, את חוויותיו: "הסדנה היא אירוע חשוב ומשמעותי ביותר עבור התלמידים. הסרטים וההרצאות קשורים לא רק לצבא אלא מעבירים מסר לחיים בכלל. שום דבר לא יוכל למנוע את ההלם בימים הראשונים של הגיוס אבל המודעות לקשיים שצפויים עוזרת, והמכה כנראה תהיה יותר רכה. בקבוצה שהנחיתי הילדים שיתפו פעולה, והסדנה גרמה להם להפנים שחלקם באוגוסט הקרוב כבר יעלו על מדים. השירות הצבאי מאפשר דף נקי והתחלה חדשה, זו הזדמנות למצוא לעצמם מקום טוב יותר ממה שהיו בו לפני כן."
היום השני עמד בסימן מהפיכת הנשים בצבא. הנתונים שהציג אור-לי להט לא יכולים להשאיר אותנו אדישים- החל משנת 2015 נפתחו 90% מהתפקידים בצבא לנשים, בניגוד למצב לפני 10 שנים, אז יכלו נשים להשתלב רק בכ-20%. למרות קולות שקוראים לנשים לא להתגייס ולא להיות לוחמות, המהפיכה כבר כאן. הנשים עצמן, צרכי הצבא והלחץ הציבורי והתקשורתי לא מאפשרים למצב להישאר סטאטי. הצבא כבר אינו עולם גברי שנשים צריכות ללמוד להתנהל בו אלא הן חלק בלתי נפרד ממנו והצלחתן בתפקידי מפתח ולוחמה לא נופלת מזו של הגברים. יחד עם בוגרי התיכון שסיפרו על שירותם הצבאי, גם בוגרות התיכון שבאו בסוף היום לדבר עם השמיניסטיות על תפקידיהן בצה"ל המחישו יותר מכל את השינוי האדיר שהתחולל בשנים האחרונות בצבא ובחברה. שחר בן חקון, לוחמת בגדוד אריות הירדן שהתגייסה שבוע אחרי הבגרות האחרונה וכבר עומדת לפני שחרור, סיפרה על החוויות בשירות בגדוד מעורב: "בהתחלה היה זלזול מצד הבנים, במסעות הראשונים הם לא נתנו לבנות לסחוב פק"ל, מים, אלונקות אבל עם הזמן הם הבינו שאנחנו כמוהם. אנחנו תופסים קו בבקעה ביחד ודין גבר כדין אישה. כדי להתגייס ללוחמה צריך להחליט את זה בלב שלם כי ההכשרה לא קלה, צריך באמת לרצות את זה." עמית כהנר, בוגרת מכינת נחשון וקצינה במערך מגל שאחראי על הטירונות הכלל צה"לית תיארה את ההתנסות שלה: "דווקא בתור מפקדת יש לפעמים אתגרים יותר גדולים מאשר בטירונות בעיקר בהתמודדות עם החיילים. המחויבות היא גדולה אבל מה שמניע אותי זה החיילים שהצלחתי איתם והאחריות שיש לי כלפיהם." החיילת ה', קצינה בחיל האויר במערך ההגנה האוירית, משרתת בסוללת חץ נגד טילים ארוכי טוח, ומספרת על שירות ביחידה מעורבת: "אין בן שהוא טוב יותר כי הוא בן, הבנות מובילות בסוללות ובתעסוקה מבצעית וגם ללוחמים השירות המעורב פותח את העיניים. יש תחושת מסוגלות גבוהה ואני מרגישה שעם מאמץ והשקעה אגיע לכל מקום שארצה." שחר מתתיהו, משקית ת"ש מחו"ה אלון (מרכז חינוך והשכלה) הציגה צד נוסף של השירות: "אני האוזן הקשבת של הטירונים, הדמות שאין מולה דיסטנס והתפקיד הוא הרבה יותר מטיפול בבעיות. אני עובדת עם עולים חדשים שרובם חיילים בודדים, לרבים מהם אין עורף משפחתי ומבחינתי החשיבות העליונה היא להשאיר אותם בצבא ולדאוג לכל מה שהם צריכים."
ריקי מזרחי שהתגייסה אחרי שנת שירות, משרתת בחוות השומר שבה הצבא נותן הזדמנות אחרונה לחיילים להשתבץ בשירות סדיר."תמיד ידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך" היא אומרת. "נכון שיש נשירה של חלק מהחיילים באמצע השירות אבל אנחנו עדיין עושים הכל וממשיכים כדי שכמה שיותר יישארו ויעשו שירות מלא." ש' שמשרתת בחיל המודיעין באבטחת מידע בסייבר לא יכלה לשתף על התפקיד עצמו, אבל הדגישה שלמרות הקושי להסתגל למערכת הצבאית, אפשר להפיק מכל תפקיד את המקסימום. נ', מדריכה באיסוף קרבי (מודיעין שטח) שכולל לוחמים ותצפיתניות, משמשת כמדריכת אמל"ח בבסיס סיירים כחלק מההכשרה של הכוחות המעורבים בחיל. המסר שלה: "להישאר עם ראש פתוח ולזכור שהאנשים הם אלה שעושים את התפקיד."
וטיפ למתגייסות? בכל תפקיד לחפש את הטוב ולעשות את המקסימום, לראות הכל בפרופורציה ולזכור שלמרות הקשיים – זו חוויה מעצבת ובלתי נשכחת.