יום השואה תשע"ט / אוסי דרורי

גם בימי מלחמה, רב ערכה של האהבה מערך הרצח, קיימת חובה להזכיר לאדם,

כי עדיין אדם הוא…כי בכל עת ובכל שעה לא הוחמץ עדיין המועד לשוב ולהיות אדם

בדרכם לטקס יום השואה עברו תלמידי התיכון במסדרונות מלאים כדורי זיכרון תלויים, לזכר קרבנות השואה. הטקס, שהועלה על ידי תלמידי יב' שחוו השנה את המסע לפולין, הוקדש לא רק לנספים אלא גם לחיים, לאלה שהצליחו לשרוד למרות הכל, לאלה שהקימו משפחות כניצחון על הצורר הנאצי, לאלה שנשארו כדי לספר ולהנציח את הזיכרון, לאדם. "ניצולי השואה, שרבים איבדו את כל בני משפחתם החלו עם השחרור את נתיב הייסורים של חזרתם לחיים. ראשית, צריך היה לבנות מחדש את הגוף השבור ולאחר מכן החל המסע הנפשי של החזרה לחיים. מעבר להתמודדות עם האבדן, הם היו צריכים לבנות מחדש את האמון באדם ובעולם; את זהותם האישית והאנושית."

גם בזמן המלחמה, לא פסקו היהודים לשמור על זהותם התרבותית והדתית דרך חינוך במחתרת, פעילות פוליטית, תפילות, חגים, מוסיקה ויצירות אמנות וספרות. "לתיעוד זה היה חלק חשוב במלחמתם של היהודים על שמירת צלם האדם גם על סף התהום. זה היה מאבק על הזיכרון, מלחמה בשכחה ובהשכחה." אמרה ליאת שגב, מנהלת בית הספר, בדבריה. היא גם התייחסה בדבריה לאנטישמיות שעדיין לא נעלמה מן העולם ופנתה לתלמידים להעביר הלאה את הזיכרון בשרשרת הדורות: "האנטישמיות ממשיכה לתת אותותיה יום יום והיא עדות ניצחת לכך שהעולם עוד לא הפנים את לקחי השואה ועלינו, תלמידים יקרים, מוטלת החובה להעביר את זה הלאה בשרשרת הדורות על מנת למנוע הישנות מיקרים שבהם החושך גובר על האור, הרוע גובר על הטוב."

תֵּן סִימָן, אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,

כִּי בָּאֵשׁ, בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,

כֵן אַכִּיר אֶת הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,

אֶת אֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.  (חנה סנש)