דו"ח צפייה בהצגה "משחקים בחצר האחורית"

מאת חן אילסר, י"א 12

שם ההצגה: "משחקים בחצר האחורית"

המחזאי: עדנה מזי"א

במאי: נעם שמואל

תיאטרון: "הקאמרי"

אתר ההצגה

הרעיון המרכזי

ההצגה עוסקת בבלבול שקיים בקרב בני נוער, המעבר שבין הילדות לבגרות ואי היכולת ההבחנה בין משחק לדבר מסוכן.

התפיסה הבימתית

הבמה בהצגה ייצגה את הגבול הדק שבין הילדות לבגרות והבלבול הגדול שהוא יוצר עבור בני הנוער.

במהלך ההצגה, מרכיבי התיאטרון השונים ייצגו תפר דק זה, כאשר הדגש היה על ייצוג הילדות והתמימות וכן האיום והמיניות דרך משחקים.

המשחקים סימלו מספר דברים מרכזיים בהצגה:

1. משחקי ילדות- במהלך כל ההצגה, היה דגש על משחקי ילדים (פיזיים)- מתקנים של גן שעשועים, כדור, המשחק "פרה עיוורת", מחבואים, נדנדה, מגלשה, חביות צבעוניות-> שידור ילדותיות ונאיביות. הבמאי השתמש במשחקים תמימים, אך נתן להם משמעות שונה, אשר כללה אלמנטים של מיניות ואלימות, ובכך מנתק אותם מהמשמעות התמימה של המשחקים. למשל: במקום משחק תמים של פרה עיוורת – אנו צופים בנערה המובלת בעיניים עצומות בעוצמה ובאלימות ע"י חבורת בחורים. במקום נדנדה רגילה אנו צופים בנדנדה אימתנית הנופלת ברעש על הבמה ומגיעה בנדנודה אל מעל לראשינו.

2. עיצוב הדמויות: מעבר המטושטש שבין הבגרות לילדות- דבורי ניסתה לשחק דמות אשר לא הייתה היא באמת. היא ניסתה לשחק דמות מבוגרת, אחראית, עצמאית, עושה כל העולה על רוחה, כשבעצם הייתה נערה צעירה בת 14, אשר הייתה עדיין הייתה בשלב המעבר שבין הילדות והתמימות, לבין הבגרות והסכנות הקיימות בעולם המבוגרים.

3. משחקם של הנערים- הנערים שיחקו בדבורי, במיוחד אסף אשר גרם לדבורי להאמין שהוא חושק בה. למעשה הם "שיחקו" בה וגרמו לה להרגיש בטוחה ורצויה, כשתוכניתם הייתה שונה לחלוטין. הם החביאו סכנה ואלימות בתוך משחק, המשדר ביטחון.

4. הסנגורים "התחפשו" לנגד עיני הקהל, ולמעשה נשארו מתחת לגלימות השיפוט המרשימות – אותם גברים שובינסטיים.

מרכיבי התיאטרון

אביזרים:

כדור – הנערים שיחקו בגן השעשועים בכדור רגל. הם שיחקו במשחק "חממות"- משחק אלים אשר כולל מסירות אגרסיביות אחד לשני. המשחק ייצג אלימות מסויימת, שהתגלתה כלפיי דבורי במהלך האונס.

בנוסף, הבנים שיחקו והתמסרו בכדור, תוך כדי עמידה במעגל סביב דבורי, דבר אשר תרם לאווירת המתח, הלחץ והפחד על הבמה, שכן היה נראה שכל רגע דבורי עלולה להיפגע. דבורי נראתה כקורבן המשחק, כמטרה וכמוקד המשחק.

הכדור גם סימל את אפשרות הבחירה אשר הייתה לנערים. "הכדור בידיים שלך"- הייתה להם את אפשרות הבחירה לבחור האם לפגוע בדבורי ולממש את מזימתם, או שמא לכבד אותה ולא לפגוע בה.

כדור הינו חפץ אשר מייצג ילדותיות, שכן ילדים משחקים בו כמשחק תמים, אך כאן, השימוש בכדור היה אלים ואגרסיבי מאוד.

הכדור ייצג את התפר הדק שבין ילדותיות לבגרות, שכן היה שימוש באביזר ילדותי, נאיבי ותמים, באופן אלים.

היה טשטוש ובלבול ביכולת ההבדלה שבין שימוש בכדור באופן ילדותי לבין שימוש באופן אלים.

צינור – בגן השעשועים, בתחתית הבמה, היה ממוקם צינור ירוק גמיש מפלסטיק, עם ברז כתום מפלסטיק. הצינור היה מחובר למערכת מים שהייתה נראית כמו מערכת השקייה יומיומית בגן ציבורי.

במהלך ההצגה, דבורי ציינה כי חם לה, ואסף הציע לה להתקרר על ידי כך שהוא ישפריץ עלייה מים.

אסף החזיק את הצינור בין רגליו – דבר אשר העלה קונוטציות מיניות. הוא החזיק את הצינור בחוזק, כאשר הוא לופת את ידיו סביב הברז. הוא החזיק את הצינור, כאשר הברז המחובר לו בסופו, מורם ומצביע אל עברה של דבורי.

הצינור ייצג את איבר המין הזכרי, אותו איבר אשר אנס את דבורי.

עצם הצבעתו של הצינור על דבורי, מרמז על אירוע מיני שעומד לקרות.

צינור יכול היה להיות אביזר אשר משדר תמימות מסוימת, שכן ניתן לדמיין ילד רץ בין ממטרות מים ומשפריץ מים לכל עבר.

אופן ההחזקה של אסף בצינור, וההתבטאות שלו כשהחזיק אותו (שידור מיניות מובהקת, שכן כמו הצינור המשפריץ מים, גם איבר המין הזכרי "משפריץ"), שידר מיניות, דבר אשר מעסיק רבות את בני הנוער.

תלבושות:

דבורי לבשה חצאית קצרה שחורה, עשויה מבד כותנה. לחצאיתה היה מחובר סרט, עשורי בד סטן מבריק, אשר היה קשור בקשר פרפר לאגן של דבורי.

חולצתה היה בצבע אדום בוהק, מבד צמרירי. חולצתה הייתה קצרה, אך עם זאת בלי מחשוף (חולצה בעלת קו ישר).

היא נעלה מגפיים שחורות וגדולות, אשר שידרו סוג של מסיביות. המגפיים היו בצבע שחור, עשוי חומר המזכיר עור. המגפיים היו גבוהות וארוכות, בעלות עקב פלטפורמה, ובעלות שרוכים שחורים, אשר היו קשורים לכל אורכם של המגפיים.

המגפיים נראו כאילו היא לובשת מגפיים אשר לא שייכות לה, מסורבלות וגדולות עלייה, מנסה "להיכנס לנעליי אחר", מנסה לשחק להיות מישהי בוגרת ועצמאית, כשלמעשה היא עדיין נערה צעירה. המגפיים שידרו מסיביות וכבדות, דבר אשר התנגש עם צנימותה של דבורי שכן הייתה רזה, בעלת רגליים דקות, נמוכה וקטנה.

החצאית הייתה קצרה, ויכלה להיות של ילדה, אך כאן היא שידרה מניות, שכן החצאית הקצרה התעופפה רבות כשדבורי זזה ממקום למקום וכאשר התנדנדה. מתחת לחצאיתה של דבורי, היא לבשה תחתונים שחורות וקטנות (חוטיני), עשויות בד כותנה. התחתונים שידרו מיניות רבה, והיו גורם הפתעה, שכן לא היה עולה בדעת הקהל שילדה צעירה תלבש תחתונים מסוג זה.

חולצתה הייתה בצבע אדום, אשר יכלה לשדר ילדותיות ושמחת חיים, אך יש לצבע זה גם משמעות מינית- צבע של תשוקה. עם זאת, חולצתה הייתה בעלת קו ישר, ללא מחשוף, אשר הדגיש עוד יותר את הגבול הדק שבין הילדות לבגרות.

בנוסף, לדבורי היה שיער ג'ינג'י- דבר אשר מעלה הרגשה של תמימות ונאיביות. שיערה היה אסוף בשתי צמות- דבר אשר מייצג ילדותיות.

עם ילדותיות זו, דבורי ניסתה לשחק מישהי בוגרת, אחראית וחופשייה, מישהי אשר יכולה לדאוג לעצמה מבלי התחשבות בהוריה.

ארבעת הבנים היו לבושים בלבוש יומיומי, מודרני ופשוט.

הם לבשו ג'ינס בגוונים שונים, משופשף ובלוי. חולצתם הייתה חולצת T- שירט, עשויה מבד כותנה.

גידי לבש גופייה שחורה וג'ינס כהה משופשף ובלוי, בעל קרעים. הג'ינס היה לבוש בשלומיאליות, שכן תחתוניי הבוקסר האפורות שלו בצבצו ממכנסיו.

לבושו ייצג את הסכנות שגיל התבגרות- עישון, שתייה ומיניות.

אסף לבש חולצת טריקו בצבע תכלת, וג'ינס משופשף. מכנסיו היו לבושות באופן יחסית מוקפד, אך ללא חגורה.

התכלת סימלה צבע אשר כביכול תמים ולא אשם ("תלית שכולה תכלת"). בדיוק כפי שבבית המשפט זיכו אותו מכל אשמה, למרות שהיה על פי המוסר האשם ביותר (שכן הוא היה זה שפיטה את דבורי להוריד את חולצתה, להתנשק איתו, לבוא לגן השעשועים ולשחק משחקים), כך צבע חולצתו שידרה תחושת תמימות ושהוא זכאי מכל אשמה.

סלע לבש חולצת טריקו לבנה וג'ינס בהיר משופשף.

ייצג את הנוער הציוני, לפני גיוס (שכן מציין זאת בהצגה). אמור להיות אחראי ובוגר, למעשה הוא זה שהתבטא בצורה המינית הישירה ביותר.

שמוליק לבש חולצת טריקו צהובה, ומכנסי ג'ינס בהירים משופשפים מעט. חולצתו הייתה לבושה בצורה מוקפדת, שכן הוכנסה למכנסיו עם חגורה.

ייצג אחריות, בגרות ותמימות. בהצגה אנו מתוודעים כי הוא אוהב את דבורי. היינו מצפים כי בשל אחריותו ואהבתו לדבורי, הוא לא ייקח חלק באונס, אך למעשה היה שותף לאונס.

מוזיקה

המוסיקה בהצגה, הייתה מוקלטת. היא הייתה אלקטרונית, חדה, מהירה ושידרה סוג של איום, אשר העלתה פחד בקרב הקהל.

ניתן היה לזהות במוסיקה, מוסיקת ילדים קלאסית- רגועה, תמימה ונאיבית, אך בשל הביצוע האלקטרוני, המוסיקה הייתה מעוותת ולפעמים צורמת לאוזניי הקהל. המוסיקה הייתה מעט מפחידה, מוסיקה אשר מעלה קונוטציה של מוסיקת רפאים.

עם מוסיקת הילדים המעוותת, נשמעו גם שירים מינים בוגרים.

דבורי רקדה לצללי שיר מיני מאוד (מילות השיר: Touch me, touch me..- חיפוש מגע, שידור מניות).

המוסיקה נתנה אווירה של מועדון דיסקו- מקום השייך לעולם המבוגרים, דבר אשר הדגיש את הבלבול שבין הבגרות לילדות. בנוסף זהו מקום אשר בו ניתן להיות עצמאי וחופשי- דבר אשר דבורי מנסה להיות.

במהלך ריקודה של דבורי, המוסיקה הפכה לאיטית- "סלואו- מושיין". השחקנים רקדו לפתע בצורה איטית ולא טבעית, דבר אשר תרמה המוסיקה שכן גם היא הפכה לאיטית ולא טבעית. המוסיקה בדרך זו שידרה סוג של איום, רמז שמשהו רע עומד לקרות, משהו לא טבעי ומסוכן.

המוסיקה הדגישה את הטשטוש שבין הילדות לבגרות, שכן נשמעה מוסיקת ילדים, אך בגרסה מעוותת ומאיימת, מהירה וחדה, בניגוד לצפוי שמוסיקת ילדים תהיה שקטה, רגועה ומשדרת שמחה.

בנוסף, נשמעו שירים אשר שידרו מיניות (לדוגמה השיר (Touch Me, נושא אשר מעסיק רבות נערים בקרב גיל הבגרות.

תאורה:

גן שעשועים הינו מקום בו ילדים קטנים ותמימים משחקים, לכן היינו מצפים שהתאורה תהיה מאורת, צבעונית, בהירה, ומשדרת שמחה. היינו מצפים שהתאורה תהיה שטיפה- באותו גוון ורצופה.

בהצגה, התאורה הייתה כהה וחשוכה. היה שימוש בפילטרים בעלי צבעים כהים ועמוקים. התאורה הייתה מאיימת, והייתה אווירה של אפלה על הבמה.

מכונות העשן תרמו לאווירה מאיימת זו, שכן טשטשו את הראייה, והוסיפו גוון אפור ואפל על הבמה.

בקטע האונס, התאורה הוחלפה במהירות, היה שימוש בצבעים רבים והיה ניראה כי יש "מערבולת" צבעים על הבמה-> שימוש באורות מרצדים- חילופי תאורה מהירים וחדים.

בנוסף, היה שימוש בספוטים, בעיקר על דבורי, דבר אשר הדגיש את בדידותה ואת העובדה שבוחנים אותה. האור היה בעל גוון צהבהב ובהיר, וסנוור אותה, דבר אשר גרם להתכווצותה והקטנתה ולכך שראו אותה לבד על הבמה. האור גרם לתחושה שכולם רואים אותה, אך היא לא רואה אף אחד, בשל סנוורה מהאור.הייתה תחושה שהיא תחת עין בוחנת.

התאורה הדגישה את הגבול הדק שבין הילדות לבגרות שכן במקום של גן שעשועים- מקום שמח, צבעוני ומלא חיים, התאורה הייתה קודרת, אפלה, כהה ומאיימת. דווקא בקטע האונס, האירוע המזעזע ביותר בהצגה, התאורה הייתה צבעונית והוחלפה במהירות.

ההצגה הייתה למעשה חשוכה. היו קטעים בהם היה קושי בראיית הנעשה על הבמה, שכן בנוסף לתאורה החשוכה והכהה, הוצבו מכונות עשן אשר תעתעו עוד יותר בראייה.

המציאות העולה מן ההצגה

המציאות העולה מתוך ההצגה היא עולם בו סכנה עלולה להתחפש לדבר תמים-> "אלימות מחופשת לתמימות".

אין הכוונה כי העולם אכזר ומקום רע לחיות בו, אלא מקום בו יש להיזהר מדברים אשר נראים לכאורה תמימים ולא מסוכנים, כשלמעשה מהווים סכנה.

בנוסף, במהלך ההצגה היה דגש על מיניות ועל שוביניזם.

היה דגש על סטריאוטיפים גבריים ועל שוביניזם, שהיה חלק מהדימוי הגברי. לפי גישה זו, עצם היותו גבר, פירושו שהוא רם מעלה וטוב יותר מהאישה. האישה מקבלת יחס של אובייקט ויצור שבא לספק את צרכיו של הגבר (בעיקר המיניים).

בהצגה, גם דבורי וגם התובעת, היו הנשים היחידות מול עולם של גברים, אשר מקובע בדעתו, ומייחס לאישה יחס מזלזל ואף משפיל.

לדוגמה, עורך הדין ניסה לסחוט את התובעת שתצא איתו לפגישה, ובתמורה יספר לה על שיחה שעומדת להתרחש בין עורכי הדין לדבורי. אירוע זה שידר תחושת זלזול, שהתובעת אינה מקצועית ואינה יודעת על מקור הזמנתו של עורך הדין, שכברור שכל רצונו זה לצאת עימה לפגישה ואולי אף להרוויח מכך סיפוק מיני.

בעולמינו, ניתן לפגוש פעמים רבות בגישה שוביניסטית זו, כאשר מייחסים לאישה יחס של חפץ, כדבר שאינו טוב בכלום, חוץ מסיפוקו ושירותו של הגבר.